דילמת בחירת הספק 2

בחירת ספק - האם מבוסס על רציונאל או על תחושות בטן

באחד הפוסטים הקודמים התייחסתי להשפעת גודל ויציבות הספק בתהליך הבחירה. הפעם אנסה להתמודד אם השיקולים בבחירה הם שיקולים אובייקטיביים או מתבססים על תחושות בטן.

כשמגיעים לשלב ההחלטה על ספק איתו נכנסים למו"מ למימוש הפרויקט לא פעם נשאלת השאלה האם הוא יכול לספק את התוצר הסופי. אנחנו לא מצאנו מדדים אובייקטיביים לחלוטין שבאמצעותם ניתן להחליט החלטה אבסולוטית באפס סיכון, כלומר, ודאות מלאה לקבלת תוצר סופי.

מאחר וזהו המצב מתחילים לשקול שיקולים רציונאליים המתבססים על תחושות בטן. חלקן תחושות מבוססות וחלקן פחות מבוססות.

השאלה הנשאלת היא האם ישנם כלים אובייקטיביים לחלוטין או שבסופו של דבר ההחלטה היא אמוציונאלית.

לצערנו או לשמחתנו אנחנו בני אדם ואין שום כלי אובייקטיבי ככל שיהיה שיכול לסייע לנו לקבל החלטה שאינה מתבססת על תחושות או רגשות. כך שבסופו של דבר, הקשר האישי שלכם עם הספק הוא זה שיביא לבחירתו ולא המדדים האובייקטיביים שבהם בחנתם את הספק.

בדוגמא של 2 ספקים שמבחינה מקצועית שניהם יכולים לספק את התוצר הסופי בתנאים רגילים באותה רמת סיכון. אלא שתנאים רגילים אינם בנמצא במרבית המקרים. לכן נדרש לבצע ניתוח של הסיכונים בכדי למזער אותם. כל ניתוח כזה למעשה הוא שכנוע רציונאלי המתבסס על תחושות בטן.

הרצון שלכם הוא אמנם לצמצם את הסיכון אלא שאת זה ניתן לעשות רק על בסיס תחושות ולא על בסיס עובדות. לכן, אפשר לראות לא פעם שארגונים בוחרים בחירות ברירת מחדל המתבססת על מגמת שוק. אם כולם רוכשים את זה אז זה בסדר או אפילו אפשר לשמוע את המשפט "אף פעם לא פיטרו משהו שבחר...." (אתם תשלימו את החסר - וישנם מספר דוגמאות לכך בישראל)

רונן שמחון

RS-IT